חנוכה הגיע, בדיוק באותו זמן כמו בשנה שעברה.

והשאלות שאני מקבלת הן אותן שאלות שנשאלות כבר שנים:

כמה סופגניות מותר לאכול?

אם אני אוכלת סופגנייה קטנה האם אשמין?

האם עדיף לביבות על פני סופגניות?

האם גם את או אתה  שם, עם אותן שאלות?

והתשובות שלי תמיד זהות ( אתם שואלים אותן שאלות והם עונים אותן תשובות):

סופגנייה זה בצק שמרים עם סוכר טבול בשמן,

יש סופגניות שערכן הקלורי הוא 100/150 וכאלה שמעל 500 קק"ל ( ארוחה! )

אם את אוהבת לביבות, אכלי לביבות.

העניין עם סופגנייה שאין לה שום ערך תזונתי, גם כזו שעשויה מקמח מלא,

אבל לא כל דבר שאנחנו אוכלים הוא מזין או טוב לגוף,

יש לנו גם נשמה, ואם כולם מסביב אוכלים סופגנייה ואם את רוצה להיות חלק, אז את אוכלת.

אם אוכלים אז נהנים, חובה! ( לא מקטרים, לא כועסים, לא מתבאסים)

אם אוכלים יותר מדי, ואת לגמרי יודעת מזה אומר יותר מדי,

למחרת לאכול הרבה ירקות, לשתות הרבה מים ולהמעיט בפחמימות ושומנים.

אז לחג הזה, וכל החגים הנהדרים שיש לנו שתמיד מלווים בהמון אוכל ולפעמים גם במזון, שימרו על איזון, ומידתיות כי :

מי שמפריזה אח"כ מחסירה ומי שמחסירה אח"כ מפריזה או במילים אחרות אין לה איזון באכילה.

וזה מקשר אותי לאריק איינשטיין ז"ל.

איזה גלי אהבה, כמה אנשים, כמה כתבות.. שאלתם את עצמכם למה?

זה מה שאני חושבת.

הבן אדם היה בן אדם, היה מחובר לעצמו, הקשיב לעצמו ולא שחה עם זרמים שלא תאמו את ערכיו.

וזה בדיוק מה שחסר לנו היום.

ערכים!!!

אנחנו מנותקים מערכים ומעצמנו, אנחנו עושים דברים "בגדול" ושם איבדנו את עצמנו, גדול, מנופח וריק בצורה מחרידה.

וזה תופש גם בתזונה.

אין גבולות, אין דחיית סיפוקים, אין חיבור לאני המהותי של כל אחד ואז האוכל ממלא מלא צרכים אחרים, אבל לא באמת, כאילו, כי האוכל יותר מרוקן אותנו מאשר ממלא אותנו.

הנה, היום, עצרו, בדקו את עצמכם, האם אתם מחוברים לעצמכם?

גלו את האור שלכם שמחכה להאיר אתכם ואת העולם